בעיה שניה: טיפול בטראומות

טראומות מנהלות אותנו ברמה הרגשית הפנימית הכי גדולה.

יכול להיות שהגיעה אליך מישהי שבאה להתאמן על מציאת זוגיות, ומהר מאוד ראיתם ביחד (כמו שרואים הרבה באימונים) שהיא תמיד בוחרת את הגברים שלא טובים לה באופן שיטתי, ולא מסתדרת עם הגברים שהם לכאורה המתאימים והמעוניינים.

במהלך התהליך באמת עזרת לה לזהות את המקום הזה, אבל יש משהו שמנהל אותה שאתה לא יודע לפתור.  כולנו הרי "סוחבים" פגיעות מהילדות שדורשות פתרון ולכן מציפות את עצמן שוב ושוב.

כל עוד לא נפתור את הטראומה הזו, כל מה שננסה יהיה ברמת האקמול. פלסטר. כך יוצא שסיימתם את התהליך ועדיין הדפוס הזה לא השתנה כי משהו מבפנים מנהל אותה והכל חוזר אחורה.

בעיה שלישית בתהליך האימוני:  "הניתוח הצליח- החולה מת"

אוקיי, התהליך הסתיים בהצלחה.  המתאמן התקדם.  אני מגלה שבעיה מאד נפוצה בעולם האימון היא לפגוש את המתאמן שלך שישה חודשים או שנה אחרי שהוא סיים ולראות שהוא חזר בדיוק לנקודת ההתחלה, אם לא הלך כמה שלבים אחורה..

אז מה עשינו בזה, שחוץ מכך שקיבלנו לקוח ששילם על סדרת פגישות? מה באמת הייתה ההשפעה שלנו? לא נעים להגיד אבל לפעמים ההשפעה שלנו מאד קטנה כשיש דברים שאנו לא יודעים לפתור. 

יש שיפור בגלל שאנחנו לוחצים לפעולות.. ופעולות מביאות תוצאות. לרוב זמניות.

הסיבה שזה קורה נעוצה בדרך שמלמדים אותנו להיות מאמנים ומטפלים. להיות מוכווני תוצאה במקום להיות מוכווני רגש ודפוסים.

בעיה רביעית:  מכוונים למטרות מדידות

הגישה האימונית אומרת: תגרום לאדם לעשות פעולות ולהציב מטרות ולעשות פעולות.

זה בעיני פספוס גדול של התוצאה העיקרית שאפשר לקבל בתהליך.

עבודה על מטרות מדידות לא מדברת אל הרגש, והתהליך האימוני הוא תהליך שמדבר אל השכל. זהו תהליך מאוד מאוד פרקטי ומשימתי.

יש אנשים שהתהליך הפרקטי המשימתי מאוד מתאים להם אבל עבור הרוב המכריע- זה לא מספיק!

למשל, איך מודדים שמחת חיים, אושר, אהבה, חוסר ביטחון עצמי או אפילו זוגיות דרך מטרה מדידה? כל תשובה תהיה שכלתנית וטכנית, ולמעשה תגרור סדרה נוספת של בעיות.

מה יעשה אדם שפעל למען מטרה ולא מרגיש שהיא התגשמה? רק זה לבדו יוצר חוסר אמון גדול בכל תחום האימון והטיפול.